לפני 8 חודשים פנייה בנושא שירות שלום רב,
אשמח אם תוכלו ליצור איתי קשר בעקבות מקרה שחוויתי עם הבן שלי. אני מצרפת כאן פוסט שפרסמתי בפייסבוק.
בברכה,
אביבית חליב
היום חוויתי את אחד הרגעים הקשים בחיים שלי כאמא.
הגעתי עם הבן הקטן שלי, ארי בן 4, לפגישה חד פעמית בריפוי בעיסוק בהתפתחות הילד.
לארי שלי יש טווחי קשב קצרים , והמטפלת ידעה את זה מראש.
במהלך הפגישה, כדי לעזור לו, היא בעצמה הציעה לו לעלות קצת על הסולם שיש בקליניקה.
לקראת סוף הפגישה, כשהוא כבר התקשה לשבת, הוא עלה שוב על הסולם הפעם בלי לבקש רשות.
היא אמרה לו לרדת והוא ענה לה “לא רוצה”.
מרגע זה הכול התפוצץ.
היא קמה מהכיסא, דיברה אליו בקול תקיף ואמרה:
“איך אתה מדבר אליי? חצוף! תרד מיד מהסולם!”
הוא המשיך להגיד “לא רוצה”, והיא התחילה לצעוק עליו.
כן כן, לצעוק על ילד בן 4.
בעוד זה שהיא צועקת עליו היא פתחה את הדלת ואמרה:
“עכשיו אני קוראת לאבטחה, ואני אזמין גם משטרה שיוציאו אותך מפה!”
באותו רגע קפאתי.
הייתי בשוק.
עמדתי שם, אמא שמבינה שהילד שלה בן 4 עומד מול מטפלת שצורחת עליו ומאיימת להזמין משטרה.
היא חזרה לסולם, אחזה ביד שלו ואמרה לי: “תפסי אותו בכוח כי אני לא יכולה ותוציאי אותו מפה בכוח!”
היא הפצירה בי שוב ושוב עד שהצלחתי להרים אותו בכוח.
הוא נזרק על הרצפה, לא רצה לזוז.
והיא המשיכה לצעוק.
המשיכה לאיים.
אמרה שתזמין משטרה, שתוציא אותו מהמקום.
אני הרמתי אותו בידיים, מנסה להרגיע אותו תוך כדי שאני בעצמי רועדת.
בחוץ הוא פרץ בבכי גם הוא היה בהלם מהסיטואציה לא הפסיק לבכות, פחד להיכנס לגן, ואמר לי באוטו:
“אמא אל תעזבי אותי… שהמשטרה לא תיקח אותי.” 💔
אתם מבינים מה זה אומר?
ילד בן 4, שבא למקום שאמור לטפל בו, עכשיו מפחד שמשטרה תבוא לקחת אותו.
נשמתי עמוק וחזרתי לדבר עם המנהלת של אותה מרפאה.
ציפיתי לאוזן קשבת, לתגובה אנושית.
במקום זה אדישות מוחלטת.
היא אמרה לי: “אין לי זמן, נדבר פה במסדרון.”
עמדנו באמצע המסדרון, והיא שמעה אותי בלי רגש, בלי חמלה, עם עיניים קרות.
סיפרתי לה את כל מה שקרה, והיא רק אמרה:
“אוקיי, זה באמת מוזר… אמרתי לה שהיא יותר ממוזמנת לפתוח את המצלמות ולראות בדיוק מה היה
ואז אמרה לי לא אני מאמינה לך ומה את רוצה שאני אעשה עם זה?”
אמרתי לה שאני מצפה שהיא תבדוק ותטפל בזה ברצינות ושלא תעבוד עם ילדים יותר, כי זו התנהגות שלא מתאימה למישהי שעובדת עם ילדים.
והיא אמרה לי: “זה לא עובד ככה, אני אדבר איתה ואסביר לה איך צריך להתנהג.”
אמרתי לה שזו בושה שצריך להסביר לאשת מקצוע איך מתנהגים עם ילד.
והיא פשוט סיימה את השיחה בזה שאין לה זמן.
אני לא מתכוונת לשתוק.
הילד שלי בטראומה, ואני גם.
אף מטפלת, רופאה או מרפאה בעיסוק לא אמורה לצעוק, לאיים או להפחיד ילד.
לא משנה כמה הוא קשה ומאתגר, לא משנה מה הוא אמר.
זה תפקידן להכיל, להבין, לדעת לגשת לילד לא להפוך סיטואציה רגישה למלחמה.
אם זה לא יטופל כמו שצריך, אני אפנה הלאה.
לדרגים הגבוהים, למשרד הבריאות, ואפילו לתקשורת.
כי ילד בן 4 לא אמור לפחד ממשטרה אחרי טיפול בהתפתחות הילד.
והכי כואב שאני, כאמא, הייתי צריכה לבחור בין להילחם על הכבוד שלו לבין פשוט לברוח מהזוועה.
אני כותבת את זה כי אני לא רוצה שאף ילד אחר יעבור דבר כזה.
ושאף אמא לא תצא מטיפול עם דמעות בעיניים ותחושת אשמה שהיא לא הצליחה להגן על הילד שלה ברגע שהוא הכי היה צריך אותה. 💔
כללית כללית
Clalit כללית
קופת חולים כללית יבנה הירוקה
קופת חולים כללית-התפתחות הילד
כל התלונות על הצינור 
